רפואת הפה

רפואת הפה

רפואתה הפה

רפואת הפה

רפואת הפה

הערכה מדויקת של ספי תחושה וכאב בעור הפנים למספר גירוים (חוםקור, חשמל, דקירה) מאפשרת לנו לקבוע אילו סיבים נפגעו ובאיזו מידה .במסגרת מרפאת תחושה נעשה שימוש בבדיקת כמותיות התחושה העצבית

(Quantitative Sensory Testing-QST), הכוללת הערכת התפקוד התחושתי של העצבים האפרנטיים העקריים (primary afferent nerves- Aβ ,Aδ ,C ),ומטרתה לאמוד באופן אובייקטיבי את האיזור הפגוע ואת מידת הפגיעה,ובכך לסייע בקבלת החלטות קליניות (תוכנית הטיפול, ניטור יעילות הטיפול, והערכה מדיקולגלית).

שינויים תחושתיים עד כדי תחושת הרדמה (אנסטזיה) באיזור חלל הפה והפנים , עשויים להיות סימן מוקדם למחלות אוטואימוניות ונוירולוגיות,ולהופיע אף שנים לפני בטוי מלא של המחלה,ועל כן הם הם תמרור אזהרה מחשיד.

במידה וקיימת שינוי בתחושה בחלל הפה והפנים,יש לפנות בהקדם לאבחון וברור במרפאת תחושה ע"י מומחה לרפואת הפה.יש לציין כי אובדן תחושה קבוע בחלל הפה והפנים מוכר

כנכות לביטוח לאומי. הבדיקה (QST)  כלולה בסל הבריאות.

האף והפה מהווים פתחי כניסה ראשוניים לאוויר, לריחות, ולמזון אשר מעובדים על ידי חושי הריח והטעם. חושים אלו עוזרים להגן עלינו מפני חומרים מסוכנים מחד ומחזקים ומעודדים את הצורך הבסיסי שלנו לאכול ולשתות מאידך. יש לזכור כי עד 70% מחוש הטעם נובע בעצם מחישת ריח. לראיה כאשר אנו מצוננים חוש הטעם שלנו משובש. נוטים לזלזל בחוש הריח האנושי בהשוואה לזה של כלבים או של כרישים, אך חוש הריח שלנו מסוגל להבדיל בין טריליון סוגים שונים של גירויים.

קולטני טעם הם אלה שמעבירים למוח את התחושה של חמשת טעמי היסוד מחלל הפה שהם: חמוץ, מתוק, מלוח, מר, ואוּמָמִי. בשנים האחרונות נתגלה שקולטנים טעם, בעיקר של טעם מר, נמצאים לכל אורך מערכת העיכול וגם במערכת הנשימה. ההנחה היא, שלקולטנים אלה תפקידים נוספים בגופנו מלבד חישת הטעם.

הפרעה בחוש הריח איננה נדירה כלל. שכיחותה באוכלוסייה הינה עד 2% ועולה לכ- 50% מעל לגיל 65. קרוב ל 70% מהסובלים מהפרעה בחוש הריח מציינים שינויים באיכות החיים וקרוב לחצי מהם מדווחים על שינויים בתיאבון ובמשקל. שליש מהסובלים מאובדן חמור של חוש הריח דיווחו על אירוע מסכן חיים כגון דליפת גז או שריפה וכן על הרעלות מזון.

קיימות סיבות רבות לאבדן או לשינוי בחוש הריח או הטעם. הנפוצה ביותר היא חסימה של מערות האף על רקע דלקות ו"פוליפים". אבל גם: תרופות, מחלות מטבוליות או אוטואימוניות, חשיפה תעסוקתית לרעלים, זיהומים של מערכת הנשימה העליונה, גידולים, הפרעות נוירולוגיות או פסיכיאטריות, מחלות ריאה, וטראומה כגון כירורגיה לאזור או תאונת דרכים. בנוסף, פגיעה בחוש הריח הוכחה כסמן מוקדם למחלת אלצהיימר.

השנה הוקם ״המרכז לאבחון הפרעות תחושת טעם וריח״ במסגרת המחלקה לרפואת הפה, סדציה ודימות של בית החולים הדסה עין-כרם ושל הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית. הבדיקות הנערכות במסגרת המרכז מאפשרות להבדיל בין הפרעה בחישת טעם לבין הפרעה בחישת ריח וכן לכמת את חומרת הפגיעה ולהעמידה על סקלה מספרית.

יש לציין כי פגיעה בחושי הריח והטעם מוכרת כנכות לביטוח לאומי. הבדיקה כלולה בסל הבריאות.

לאחר סיום הטיפול האונקולוגי, טיפול שיניים מניעתי תקופתי הינו בעל חשיבות מרובה בכלל, ובחולה האונקולוגי בפרט. טיפולים אנטי-סרטניים רבים פוגעים בשיניים, ובמקרים רבים גם לאחר סיום הטיפולים כנגד הסרטן ישנה התוויית-נגד לביצוע עקירות שיניים והתקנת שתלים דנטליים. לפיכך, חיוני לשמר את השיניים. בנוסף, דלקת בחניכיים עלולה להחמיר סיבוכים בחלל הפה הנובעים מהטיפול האונקולוגי. זאת ועוד, טיפול שיניים לאחר סיום הטיפול האונקולוגי מיעל גם לשיפור האסתטיקה של החיוך וריח הפה, וחשוב למטופלים רבים כעוד סימן לחזרה לשגרת החיים לאחר סיום הטיפול בסרטן.

עקרונות טיפול השיניים בחולה הסרטן:

• התייחסות אמפתית והתנסחות זהירה חשובות במיוחד.

  

• לפני הטיפול, יש להתייעץ עם האונקולוג המטפל לגבי עיתוי הטיפול ולקבל ממנו סיכום אבחנות, רשימת תרופות עדכנית, רשימת טיפולים בעבר ורשימת רגישויות ואלרגיות.
• לפני טיפול חודרני יש לבצע ספירת דם עדכנית. אין לבצע טיפול חודרני אם רמת הנוטרופילים נמוכה מ-1,000 תאים/מ"מ³ או אם רמת טסיות הדם נמוכה מ-75,000 תאים/מ"מ³.

יש לדחות את הטיפול אם החולה מרגיש לא טוב, סובל מחום, כיבים (לדוגמה, מוקוזיטיס, או זיהום נגיפי הרפטי) ו/או כאב בחלל הפה, או אם החולה מדווח על מצב לא יציב או החמרה במצבו.

לפני הטיפול ולאחריו יש לבצע שטיפת פה עם חומר מחטא כגון כלורהקסידין נטול אלכוהול.

רצוי לבצע הנחת פלואור (באמצעות לכה או כפות) בסיום הטיפול.

במקרה של ספק באחד מהסעיפים יש להפנות לטיפול על ידי מומחה לרפואת הפה.

במקרה של החמרה במצב חלל הפה יש להפנות למומחה לרפואת הפה

מטופלים הסובלים מאס"ק לב, נמצאים בסיכון לסיבוכים במהלך טיפול שיניים,  כגון : הפרעות קצב מסכנות חיים, דום לב ושבץ. בעת פניית מטופל עם אס"כ לב לטיפול שיניים,על רופא השיניים לדעת לזהות את התופעה מהרשומות הרפואיות ועל פי הממצאים הקלינים.  כמו כן, ישנם פעמים רבות בהם טרם בוצעה אבחנה, או שחלה החמרה במצב האס"ק לב, ולכן על רופא השיניים להכיר את הסימפטומים והסימנים, ולהיות מודע לתופעה זו בקרב חולים הסובלים מבעיות רקע לבביות ( מחלת לב כלילית, מחלות מסתמית וכו'). בהתאם לדרגת החומרה של התסמונת, יש לבצע את טיפולי השיניים במסגרת המתאימה (בקהילה או בבית החולים) ולהקפיד על ההתאמות הנדרשות במהלך טיפול השיניים והניטור המתאים במהלכו. חולים עם אס"ק לב קשה, יטופלו על פי רוב ביחידות רפואת הפה במסגרת של בתי חולים עקב מורכבות הטיפול בהם.

לפי מחקר שפורסם ב 2012 המצטט נתונים מ 2010, בישראל כ 10% מהאוכלוסייה סובלת ממחלת כליה כרונית  על שלביה השונים, 5,500 חולים נמצאים בטיפול דיאליזה, וישנם כ 3,000 מושתלי כליה.

חולי כשל כלייתי – מהתחלתי ועד לשלב הדיאליזה – חשופים לזיהומים ובעלי נטייה לדמם.

ביצוע טיפול שיניים בחולים מורכבים אלו דורש התאמה של מינון תרופות שונות וגם בחירה של עיתוי הטיפול.

חולי דיאליזה יטופלו על פי רוב ביחידות רפואת הפה במסגרת של בתי חולים עקב מורכבות הטיפול בהם.