האיגוד הישראלי לרפואת הפה

ציסטות בלסתות

ד״ר לזר כץ, פרופ׳ מרילנה ורד, פרופ׳ דן דיין

Cysts of the jawbones

ציסטה מוגדת כחלל פתולוגי מצופה אפיתל שיכול להכיל חומר נוזלי או נוזלי למחצה. הציסטות מתפתחות בעצמות הלסתות בתדירות גבוהה יותר מיתר העצמות בגופינו מאחר ובלסתות קיימים מקורות רבים מתהליך יצירת השיניים (odontogenesis). כך נוצרות ציסטות אודונטוגניות התפתחותיות ודלקתיות. מלבד האפיתל האודונטוגני יש בלסתות מקורות של אפיתל לא אודונטוגני שמהווים מקור לציסטות לא אודונטוגניות. ניתן להדגים את הציסטות בצילומי רנטגן של שיניים: צילומים פרי-אפיקליים או בצילומי רנטגן של שיניים ולסתות  – צילומים פנורמיים. לרוב, ציסטה תראה כאיזור רדיולוצנטי. ציסטות בדרך כלל בעלות גבולות מוגדרים, צורה עגולה/אובלית ומתאפיינות בגדילה איטית הגורמת לפעמים לספיגה או לדחיקה של שיניים סמוכות. בחלק מהמקרים, כשהציסטה בעלת מימדים ניכרים יש אפילו השפעה על מבנים אחרים, כמו חלל האף והסינוס. ישנה קבוצה נוספת של נגעים דמויי-ציסטות והיא נקראת ככה מכיוון שהמראה הרנטגני מתאים לציסטה אך לא מדובר בחלל מצופה אפיתל, לפי ההגדרה של ציסטה.

 

הציסטה האודונטוגנית ההתפתחותית הנפוצה ביותר היא ציסטה  הקשורה לכותרת שן כלואה בתוך הלסת וקרויה dentigerous cyst. ציסטה זאת מתפתחת בעיקר במתרפאים צעירים (עשור שני-שלישי לחיים) ומערבת לרוב שיני בינה כלואות (תמונה מס' 1) ולעיתים ניבים כלואים. לרוב, ציסטות אלה לא גורמות לכאב או לסימנים אחרים ומתגלות באקראי עם בצוע צילומי רנטגן. אם הציסטות תישארנה בתוך הלסת לאורך זמן, הן עלולות להגיע למימדים ניכרים ואז גם לגרום לתפיחות בעצמות הלסת, לדחיקת השיניים הסמוכות או לספיגתן.

תמונה 1 תצלום פנורמי המדגים Dentigerous cyst סביב כותרת של שן בינה כלואה
תמונה 1: תצלום פנורמי המדגים Dentigerous cyst  סביב כותרת של שן בינה כלואה (בין החיצים) – .

 

בעבר, לפי ארגון הבריאות העולמית ציסטה אודונטוגנית התפתחותית אחרת מאד חשובה היא ה –  Odontogenic keratocyst. לאחרונה, לאור ההתנהגות הביולוגית האגרסיבית האופיינית למרבית הציסטות מסוג זה (כולל נטייה מוגברת לחזרות ופוטנציאל הרסני מקומי),   הוגדרה הציסטה הזאת הוגדרה מחדש על ידי ארגון הבריאות העולמי כגידול ציסטי שפיר ונקראתKeratocystic Odontogenic Tumor (KOT). הסבר מורחב לגבי נגע זה יובא בערך "גידולים אודונטוגניים".

 

מקבוצת הציסטות האודונטוגניות הדלקתיות, החשובה ביותר היא  הציסטה הסב-חודית (Radicular Cyst), שהיא גם הציסטה הנפוצה ביותר בלסתות. היא מופיעה בחוד/קצה השורש או  בצידי השורש של שן שאיבדה את חיות המוך (תמונה מס' 2) . טרם התפתחות הציסטה הסב-חודית, קיים שלב מקדים של  גרנולומה סב-חודית (Periapical granuloma), הבנויה מרקמת גרעון עדיין ללא חלל מצופה אפיתל, כמו בציסטה. בתוך אותה גרנולומה נמצאות שאריות אפיתליאליות שמתחילות לעבור פרוליפרציה בעקבות הדלקת עד להיווצרותה של הציסטה.  אפשר לראות את הציסטה הסב-חודית בכל גיל אך בעיקר בין העשורים השלישי עד השישי. לרוב הציסטה אסימפטומטית אך במימדים ניכרים היא גורמת לתפיחות של עצמות הלסת ואף להרס של מבנים אנטומיים סמוכים. כאשר הציסטה הסב-חודית עוברת זיהום משני, יכול להיווצר אבצס עם סימני דלקת כמו תפיחות/בצקת, כאב ואודם מקומי. לעיתים התוכן הדלקתי מהאבצס פורץ מתוך הלסת לחניכיים שליד השן המעורבת  דרך  צינורית ניקוז שנקראת .Sinus Tractבאותם המקרים שבהם קיימת ציסטה בחוד השן ואחר עקירתה של השן  אין  ניקוי שלם של המכתשית, הציסטה שנותרת  נקראת – Residual Cyst.

תמונה 2 שני נגעים רדיולוצנטים באזור סב החוד
תמונה 2: שני נגעים רדיולוצנטים באזור סב החוד (חיצים) של כל אחד משני השורשים של שן טוחנת תחתונה, שעברה  טיפול שורש ושחזור אמלגם נרחב שאובחנו כציסטות סב-חודיות.

 

הציסטה ההתפתחותית הנפוצה ביותר ממקור לא-אודונטוגני היא ה – Nasopalatine duct cyst או  Incisive canal cyst- , שהמקור –שלה משאריות של צינורית שמחברת בין האף לחלל הפה בתקופה העוברית במרכז הלסת העליונה, בין החותכות המרכזיות. הציסטה נפוצה בעשורים רביעי עד שישי.

 

הציסטה הנפוצה ביותר בקבוצת הנגעים דמויי הציסטות היא ה – (Simple Bone Cyst (Traumatic bone cyst. ה"ציסטה" מופיע בד"כ במתרפאים צעירים, גילאי 10-20 שנה. ברוב המקרים הנגע אסימפטומטית ומתגלה באקראי בתצלומי רנטגן.

 

בזמן בצוע ביופסיה לאבחון סוג הציסטה, מתגלה חלל "ריק" וגירוד קירות החלל  גורם ליצירת קריש , שבסופו של דבר מביא לריפוי הציסטה.

מאמרים נוספים