תאור
ריריות חלל הפה הן רקמות הציפוי של החניכיים, לשון, רצפת הפה, לחי, חך ושפתיים. המבנה שלהן מותאם לדרישות התפקידים הפיזיולוגיים שלהן כגון דיבור, לעיסה, בליעה וכו'. מחלות הריריות הפוגעות בתקינותן מפריעות בתפקודן. תקינות הריריות מתבטאת בצבען – ורדרד רגיל ובשלמותן. הן מהוות מחסום בפני חדירה של חומרים ממקורות שונים או מיקרואורגניזמים הנמצאים באוויר ובמזון. בהתאם לכך, הביטוי של המחלות בריריות הפה הוא תוצאה ישירה של פגיעה בשלמות הריריות.
מחלות בריריות הפה שגורמות לשינוי בצבע הרירית
קנדידה בפה – המחלות בריריות הפה גורמות לשינוי בצבע שלהן ובשלמות הרצף. לדוגמה: שינויי צבע ללבן יכול להיות ביטוי של זיהום קנדידה (שמר Candida albicans) ושל המחלה הנקראת Candidiasis. לרוב, מחלה זו פוגעת בריריות הפה על רקע מחלות אחרות כגון סוכרת, חסר חיסוני או נטילת אנטיביוטיקה במשך זמן ממושך. גורמים אלה מאפשרים שגשוג הקנדידה על פני ריריות. טיפול בקנדידה (Candidiasis) בחלל הפה תמיד כולל תרופות נגד פטרת במריחה או למציצה (טיפול מקומי) בשילוב עם טיפול במחלה הבסיסית.
ליקופלקיה – תופעה נפוצה אחרת בעלת צבע לבן היא ה-Leukoplakia המוגדרת כרובד או כמשטח לבן שאינו ניתן לקילוף, ואשר אינו מבטא מחלה אחרת. למרות שרוב הליקופלקיות הן שפירות חלק מהן מעידות על מצב טרום-סרטני או סרטני. חלק מהליקופלקיות השפירות תהפוכנה לממאירות במשך השנים. הן מתפתחות בעיקר אצל אנשים מבוגרים, מעשנים, ושותים משקאות אלכוהוליים (מינימום 100 גר' ליום). הטיפול באמצעות כריתה בניתוח, מניעה על ידי הפסקת עישון, ונטילת תרופות כגון רטינואידים.
חבלה או כוויה בפה – תופעות לבנות אחרות בריריות הפה יכולות להיות על רקע חבלתי כתוצאה מהיווצרות מעטה נמקי לבן מתקלף. לדוגמה, Pizza burn, כיב משרפה המתבטא במעטה לבן, בדרך כלל בחך, כתוצאה מאכילת פיצה חמה מאוד ששרפה את רירית החך.
מחלות בריריות הפה שגורמות לפצעים או כיבים
הרפס – התפרצויות של הרפס מתבטאות בעיקר בהופעת שלפוחיות על פני השפתיים, בגבול בין רירית השפה לעור לאחר סימנים מוקדמים של כ-24 שעות הכוללים תחושת אי-נוחות, כאב או עקצוץ באזור. מאחר שנגיף ההרפס נשאר רדום לאחר זיהום ראשוני בגנגליון העצב החמישי, יכולות להופיע התפרצויות נישנות של הרפס באזור הפה. התפרצויות נישנות של נגיף הרפס מתבטאות בשלפוחיות או כיבים שיכולים להופיע גם בתוך חלל הפה, ואז הן פוגעות לרוב בריריות החך והחניכיים.
כשליש מהאוכלוסייה לוקה בתופעות אלו המתפתחות בעיקר על רקע של התקררות או שפעת, הפרעות במערכת העיכול, מתחים נפשיים, בחילופי עונות השנה, שינויים הורמונליים ובמצבים של כשל חיסוני.
אַפְתה (Recurrent aphthous stomatitis) היא מחלה נפוצה אחרת המתבטאת בכיבים בריריות הפה או הלשון. אפתות פוגעות ב-20% מהאוכלוסייה בגיל 20 עד 40 ומתבטאת בכיבים קטנים בגודל ראש סיכה הגורמים לכאבים עזים. אפתות הן סוג של הפרעה חיסונית מקומית ופוגעת בכל ריריות הפה מלבד ברירית החניכיים והחך. ללא כל טיפול האפתות נשארות בפה 14-10 יום. לעיתים נדירות יכולות להופיע אפתות גדולות יותר שקוטרן עד ס"מ ספורים. אלו כיבים עמוקים, משך קיומם בפה 6-3 שבועות ולאחר הריפוי נראות צלקות. הטיפול העיקרי באפתות הקטנות והגדולות הוא מריחה מקומית של משחה המכילה סטרואידים בתוך בסיס הנצמד לריריות הפה. לעיתים, אם האפתות גדולות נחוץ טיפול של מתן סטרואידים בצורת טבליות לבליעה.
מחלות עור – ישנה קבוצה של מחלות עור (אוטואימוניות), כגון פמפיגוס, ליכן פלאנוס ופמפיגואיד, שמתבטאות בהופעת כיבים בריריות הפה הן . במחלות אלו הנגעים בריריות הפה יכולים להיות סימן בלעדי או ראשון של המחלה לפני הופעת סימנים באזורים אחרים בגוף כגון על פני העור, בריריות העיניים ובאזור איברי המין.
נפיחות וגידולים בפה
מחלות ריריות הפה מתבטאות גם בתפיחויות ובגידולים, ובקבוצה הזאת כלולים: נגעים דמויי גידול, גידולים שפירים, גידולים ממאירים, ציסטות ברקמות רכות ונגעים של בלוטות רוק. נגעים דמויי גידול מופיעים לרוב על רקע של גירוי חבלתי מכני המלווה בזיהום בעיקר על ריריות חשופות לגירויים שהן ארבע: חניכיים, לשון, רירית הלחי ורירית השפה. חלק מתפיחויות אלו אדומות ומדממות בקלות ומופיעות בעיקר בחניכיים, כגון Pyogenic granuloma, Peripheral giant cell granuloma, Pregnancy granuloma ו-Epulis granulomatosum.
תפיחויות אחרות פיברוטיות-דלקתיות יותר, בצבע הריריות ומופיעות בעיקר בריריות הלחי והלשון כגון Traumatic fibroma הידוע כתפיחות רקמה רכה הנפוצה ביותר בריריות הפה (12 ל-1000 תושבים). טיפול בנגעים אלו כולל כריתה בניתוח משולבת בהרחקת הגורם. תפיחויות אלו לעולם אינן הופכות לסרטן.
סרטן בחלל הפה מתבטא לרוב כתפיחות בלשון, בעיקר אצל אנשים מעל גיל 60. לעיתים זה מתבטא בכיב בעל מראה תמים וכאשר תופעה כזאת איננה מתרפאת תוך שלושה שבועות צריך להתעורר חשד ולפנות מייד ללקיחת ביופסיה לאבחון מהות הכיב. אנשים מעל גיל 40 שמעשנים ושותים אלכוהול הנמצאים בסיכון להתפתחות סרטן הפה חייבים להיבדק פעם בשנה, עד גיל 40 מספיק פעם בשלוש שנים (לפי הוראות האגודה האמריקאית למניעת סרטן). גילוי מוקדם ככל האפשר של המחלה מעלה בצורה משמעותית את הסיכוי לריפוי.